קצבת ניידות: הזכות שכולם מבלבלים עם נכות כללית — וכך באמת מקבלים אותה

מה זו בכלל קצבת ניידות?

קצבת ניידות היא סיוע כספי חודשי לאנשים שיש להם מוגבלות בתנועה של הרגליים, כדי לעזור להם להתנייד — להגיע לעבודה, לרופאים, למשפחה ולחיים עצמם. מעבר לקצבה החודשית, הזכות פותחת דלת לשורה של הטבות משמעותיות: הלוואה עומדת לרכישת רכב, הקלות באגרות ובמכס, תג נכה, ומימון התאמות ואבזור לרכב.

הזכות מעוגנת ב"הסכם הניידות" — הסכם מיוחד בין המדינה למוסד לביטוח לאומי — ולכן הכללים שלה שונים מכל קצבה אחרת.

שני שלבים — וחשוב לא להתבלבל ביניהם

בניגוד לקצבאות אחרות שכולן מתחילות ונגמרות בביטוח הלאומי, בקצבת ניידות התהליך מתחיל דווקא במקום אחר:

• שלב 1 — ועדה רפואית של משרד הבריאות. כאן, ורק כאן, נקבעים אחוזי המוגבלות בניידות. הוועדה בודקת אתכם לפי רשימת ליקויים סגורה (בעיקר ליקויים בגפיים התחתונות) — לא לפי תחושה כללית ולא לפי אחוזי נכות שכבר יש לכם. את הבקשה מגישים ללשכת הבריאות המחוזית.
• שלב 2 — תביעה לביטוח לאומי. לאחר שמשרד הבריאות קובע את אחוזי המוגבלות, הפרוטוקול עובר לביטוח הלאומי, ושם מגישים תביעה בפועל לקבלת הקצבה וההטבות.

מי זכאי? רף הזכאות תלוי ברישיון הנהיגה

נקודה שרבים אינם יודעים: הסף לזכאות אינו זהה לכולם, אלא תלוי אם אתם נוהגים בעצמכם:

• יש לכם רישיון נהיגה תקף? נדרשים לפחות 40% מוגבלות בניידות.
• אין לכם רישיון נהיגה? נדרשים לפחות 60% מוגבלות בניידות, ובנוסף "מורשה נהיגה" — בן משפחה או מלווה קבוע שיסיע אתכם ברכב.

נדחיתם או קיבלתם אחוז נמוך מדי?

גם על החלטת הוועדה הרפואית לניידות יש זכות ערר — לוועדה רפואית לעררים של משרד הבריאות. הרבה תביעות נדחות או מקבלות אחוז נמוך לא כי הזכאות לא קיימת, אלא כי הליקוי לא הוצג נכון מול "רשימת הליקויים", או שחסר תיעוד רפואי מתאים. כאן בדיוק אפשר, ולעיתים קרובות כדאי, לתקן את התמונה.

למה שווה להתייעץ לפני שמגישים

מהניסיון שלנו במשרד, ההצלחה בקצבת ניידות נקבעת עוד לפני הוועדה — בהבנה מדויקת של רשימת הליקויים, בהתאמת התיעוד הרפואי לקריטריונים, ובבחירת המסלול הנכון (עם רישיון או בלעדיו). אנחנו מלווים נפגעים בשני השלבים — מול משרד הבריאות ומול הביטוח הלאומי — וגם בערר, אם ההחלטה אינה הוגנת. המטרה אחת: שתקבלו את מלוא הזכויות המגיעות לכם, ותוכלו להתנייד בכבוד.